3 ימים של אקסטרים על הגלדיאטור

Ron BenUliel
צלום: רון בן עוליאל
07/04/2024

הכל התחיל כשחזרנו מטיול עוצר נשימה בשוויץ (עליו אתם יכולים לקרוא ממש כאן), והחלטתי שאני חייב – פשוט חייב – לעשות משהו דומה גם בארצנו הקטנטונת. קרי, לטייל גם בישראל עם קרוואן. אממה, שהתברר לי עד מהרה שבישראל פשוט אין קרוואנים שתא המגורים וקבינת הנהג הם יחידה אחת ("מוטורהום" או RV). מדובר בזן נדיר עד כדי לא קיים. כמה שחיפשתי (וחיפשתי!) לא מצאתי לשכור קרוואן מהסוג הזה, ולקרוואן נגרר פחות התחברתי.

בתוך חיפושי הרבים פתאום התגלגלתי לחברה שמשכירה משו שבהתחלה הרגיש לי מאד מאד מוזר, אבל ככל שעיבדתי את הדבר בראש שלי הבנתי שזה בדיוק הכלי איתו אני רוצה לטייל בארץ.

ובכן, לא נשאיר אתכם הרבה זמן במתח (מה גם שכבר ראיתם בפתיח את תמונת החיה הרעה) – מדובר ברכב שטח מסוג מיצובישי טריטון 4X4 עם הילוך כוח, בעל מיגון תחתון מלא, וצמיגי 50/50, כשעליו מקובע "קמפר גלדיאטור" שזה למעשה איך שחברת ההשכרה מכנה את יחידת השינה ל-2 עד 4 אנשים, שכוללת למעשה את כל מה שצריך בקרוואן: שתי מיטות זוגיות, מטבחון (הכולל כיריים גז, מקרר משטח עבודה וכיור) ואפילו – מקלחת ושירותים.

כך נראה פנים הקרוואן:

מהלך הטיול שלנו

• הרכב: אבי, שני אחיי, ואני (הגברים במשפחה)
• מספר ימי הטיול: 3 ימים, 2 לילות
• אוגוסט 2023

ביום שלישי השכם בבוקר, יצאנו אבא שלי, שני אחיי ואני ברכבת ישראל אל תחנת ההשכרה של הגלדיאטור שבעיר חיפה (נקודת האיסוף היחידה כיום בארץ, בעבר היתה גם נקודה נוספת במרכז). מבעוד מועד תאמנו עם הבעלים של חברת ההשכרה שיהיה מי שיאסוף אותנו על ציודנו מתחנת הרכבת בחיפה (מפרצית) אל נקודת האיסוף, וכך היה.

הגענו לתחת ההשכרה סביב השעה 10 בבוקר, שם קיבל אותנו הבעלים של החברה, וניגשנו להדרכה מפורטת על השימוש בגלדיאטור. קבלנו הסברים מקיפים הן ביחס לנהיגה על הרכב עצמו והשימוש בעזרי ה-4*4, והן ביחס לכלל המתקנים והמכשירים שביחידת המגורים (מערכות המים, חשמל, גגון, תאורה, אוורור). ההדרכה אורכת כ-3 שעות, ומומלץ לקחת נתון זה בחשבון (זמן הנסיעה לחיפה + הזמן המוקדש להדרכה למעשה "שורף" את רוב היום הראשון, ולכן מומלץ לשכור את הגלדיאטור למינימום 3 ימים.

המחיר של התענוג הזה לא מאד זול (אנחנו שילמנו 1250 ש"ח ללילה, מניח שהמחיר דומה גם היום), אך נראה שמדובר במחיר סביר אם משווים זאת לשכירת רכב 4*4 לשלושה ימים יחד עם צימר או דירת אייר b&b לארבעתנו.

טיפ: אנחנו שכרנו בנוסף לקרוואן גם "ערכת פיקניק" שכללה ציוד נלווה רב (שוקת אש, מזגן נייד וגנרטור, ארבע כיסאות ושולחן מתקפלים, מחצלת שטח, גזרי עץ למדורה ועוד) בעלות נוספת של 450 ש"ח. אמנם המחיר לכל החבילה יחסית משתלם, אבל ההמלצה שלי היא לשקול היטב את הצורך בכל הדברים הנוספים מאחר ואם בוחרים לקחת את ערכת הקמפינג הדבר מצריך חיבור של מנשא אחורי (מעין נגרר עילי קטן שיושב על וו הגרירה של הרכב) כבר מאד, שהופך כל עצירה ופריקה למורכבת הרבה יותר. אנחנו בדיעבד היינו מוותרים.

טיפ נוסף: חשוב מאד להיות קשובים לכל הנאמר בעת ההדרכה, מאחר ותפעול הגלדיאטור לפעמים אינו איטואיטיבי, ואח"כ בשטח מאד מבאס להיתקע. במיוחד כדאי לשים לב לאופן פתיחת וקיפול הקומה הנוספת שמיועדת ללינה, ולאופן פתיחת הגגון, ריקון מים אפורים וכיו"ב. כמו כן תבדקו היטב ותתעדו כל מכה ושבר הן מחוץ והן בתוך הקרוואן, שלא תמצאו את עצמכם נדרשים לשלם על נזקים שלא בהכרח אתם גרמתם.

לאחר העמסת הציוד וההדרכה, יצאנו סוף סוף לדרכנו (השעה כבר אחרי 14). לאחר עצירה קצרה לפיקניק בפארק יפה בחיפה, המשכנו לחוף שבי ציון שעל יד נהריה.

חוף שבי ציון היה אכזבה גדולה. החוף שבהתחלה היה נראה מבטיח וריק לגמרי (ואנחנו מדברים על אמצע יולי-אוגוסט) התגלה כמלוכלך מאד.. כשנכנסנו למים הרגשנו ששחינו בתוך ערימת שקיות ופסולת פלסטיק והיה מאד מגעיל. אין לי מושג אם זה המצב הקבוע בחוף או שנפלנו על יום רע שלו.. לפחות הנוף היה יפה והמקום סיפק כמה תמונות יפות.

לאחר שחייה וקצת שמש שתפסנו, התארגנו בחזרה, והמשכנו בדרכנו צפונה אל אתר הלינה הראשון שלנו בטיול – חורשת טל שצפונית לקריית שמונה. בדרך עצרנו באחד הסופרים הגדולים שבכניסה לקריית שמונה וקנינו ציוד ואוכל לארוחת הערב שאותה נאכל בחניון הלילה.

• בחורשת טל שש עמדות בלבד לחניית לילה (קרוואנים) ולכן חובה להזמין מקום מראש. לפחות בקיץ. האתר הוא של רשות הטבע והגנים ויש איזו הנחה כלשהי למנויי מטמון (עדיין המחיר יקר יותר מאשר חניונים דומים באירופה).
• היתרון הגדול של המקום הוא הפרטיות שיש לכל עמדה, פלוס שלכל עמדת לינה יש שולחן פיקניק, ציליה, ברז ושקעי חשמל פרטיים. זה יתרון גדול ומשמעותי. המתקנים האחרים (שירותים ומקלחת) משותפים עם שאר האורחים במתחים הקרוואנים. רמת התחזוקה והניקיון שלהם לצערי נופלת עשרות מונים משל אתרים מקבילים בהם ביקרנו באירופה – ככה שיש מה לשפר, אבל הכיוון חיובי וטוב מאד שיש גם בארץ אופציות מסודרות לחניית לילה מותאמת לקרוואנים. במקום ישנם גם בריכות בגובה נמוך ונחל זורם שניתן להשתככשך בו, ובכללי החורשה נמצאת בלב אזור מיוער ויפה (ממש על גבול לבנון).

ביום רביעי קמנו, התארגנו, קפלנו את הציוד ויצאנו לדרכנו.

תחנה ראשונה היום – עין תינה (תאנה בערבית, על שם עצי התאנה שגדלים לאורך הנביעה). מדובר בפנינת טבע של ממש, עם זרימת מים לאורך כל השנה. המסלול כולו בתוך נחל מתפתל שעולה ומתסיים בפסגת הר עם נוף מדהים. קישור לפוסט על המקום באתר למטייל כאן.

לאחר כן עצרנו לתצפית יפה והעמדנו פק"ל קפה זריז.

היה מאד מאד חם, ורצינו להמשיך במגמת המים. ולכן החלטנו שהיעד הבא שלנו יהיה המפל השחור. מקום מקסים עם מעיין צלול ומפל משגע. יש מסלול יבש של כחצי שעה מהחניה ועד להגעה. קישור לפוסט על המקום כאן.

מכאן המשכנו לתחנה הבאה –גדות נהר הירדן(בחלק הרחב שלו שעל יד גשר הירמוך). שם עצרנו למשך זמן רב, כולל טבילה במי הנהר, ארוחת צהריים ומנוחה.

קוריוז קטן שנספר הוא שכאשר רצינו לצאת מהירדן (לאחר שנכנסו אליו כולנו) נתקלנו בקושי רב לצאת, שכן הגדה הייתה גבוהה ומחליקה (להיכנס כמובן לא הייתה בעיה..). מזלנו שבדיוק עברו לידינו זוג מטיילים נוסף שסייעה לנו ביציאה. אחרת אולי עד היום היינו משתכשכים בירדן 🙂

לאחר מכן (ולא לפני עצירה בקצרין לשם השלמת צידה ומזון) המשכנו לאתר הלינה הבא שלנו, שהחלטנו שהפעם יהיה בטבע, ולא בחניון מוסדר. לאחר ברירת האפשרויות נבחר האתר מצפה אופיר שבגולן כמקום המועדף, וזאת בשל העובדה שבמקום יש הצללה ושולחנות, נוף מהמם לכינרת, ובעיקר בגלל שמדובר במקום גבוה ויש תקווה למשבי רוח צוננים בלילה (לא לשכוח שאנחנו בשיא הקיץ הישראלי – וחם. גם בלילה).

הגענו למקום (שאגב מומלץ בלי קשר, תצפית מדהימה על הכנרת מקצה לקצה – קישור לפוסט על המקום כאן) והתמקמנו. אחרינו הגיעו עוד מספר משפחות שבחרו גם הם לעשות קמפינג באתר (אבל עם אוהלים).

היה נחמד מאד ואחלה אוירה. בגלל שט"ו באב אז גם היו מספר זוגות שהגיעו לצפות בירח המלא על רקע הכנרת, לאכול ולנגן. אנחנו כשלעצמנו הכנו לעצמנו ארוחת ערב שכללה דגי דניס שלמים על הגריל, סלט חלומי בירה ומיץ תפוזים סחוט. יאמי!

בבוקר יום חמישי קמנו לנוף כנרת מהמם. אכלנו ארוחת בוקר בניחותא, התארגנו על הציוד והחלטנו שהיום נהנה מהכנרת עצמה. עצרנו בחוף קורסי שהיה נקי, לא מלא ויפה. קישור לפוסט על חוף כורסי ממש כאן.

מהכנרת כבר נסענו ישירות לחיפה, להיפרד מהגלדיאטור. כמובן, לא לפני שנפרדנו ממנו בצילום אחרון לפרידה.